<h1>מעשה רוקח סימן קצ"ט</h1>
<h2>דף ל.</h2>
כל אשה היולד(ו)ת זכר טמאה ז' נקיים אפי' בלידה יבשתא דכתיב אשה כי תזריע וילדה זכר ויש לה ל"ג ימים של דם טוהר ואם נקיבה תלד אפי' בלידה יבשתא טמאה י"ד ימים ויש לה ס"ו ימים של דם טוהר ומאחר דקימ"ל כר"ז אפי' ראתה דם כחרדל יושב(ו)ת עליו ז' נקיים חישינן שמא ראתה קודם הלידה דם בשופי והוין כזבה מדר"ז והלכך בין מפלת בין יולד(ו)ת והוולד של קיימא צריכה לישב ז' נקיים וטובל(ו)ת ומותרת לבעלה מכאן ולהבא אפי' תראה עד שישלמו ארבעים יום לזכר מיום הלידה ובסוף ימי הלידה אפי' לא תראה ארבעים יום אסורה לשמש הואיל והוחז(י)ק מעיין פתוח וכמה א"ר עונה כדאית' בע"פ ד' קי"ג וכן י"ד לנקיבה וכשפוסקת ז' נקיים מותרת לבעלה כשתטבול ואח"כ עד שישלמו פ' לנקיבה מיום הלידה אסורה לשמש בסוף ימי טוהר כשנכנסו ימי טומאה אע"פ (שאינו) [שאינה] רואה וכמה עונה הואיל והמעיין פתוח ואם פסקה לאחר ז' לזכר וי"ד לנקיבה וממתנת ז' נקיים ולא טבלה ואח"כ ראתה קודם הטבילה צריכה לישב ז' נקיים לאותה ראי' וכל דם שתראה קודם ראייתה טמאה כדאית' בפ' בנות כותים ד' ל"ד דם היולד(ו)ת שלא טבלה בה"א מטמא לח ויבש דבטבילה תלה רחמנא והלכה כב"ה שכל הדמים טמאים קודם טבילה וצריכה ז' נקיים וטובלת ודם הלידה טמא וכל היולדות כיולדות בזוב שמא בי"א ימי זובה ראתה טיפת דם קודם לידה שהנשים שלנו (ספק) זבות הן ואמר בפ"ק דנדה ד' ז' הלכה כר"א בארבע וחדא הא דאמר בפ' בנות כותים כמה תשהא ויהא זבה מעל"ע הרי זו יולדת בזוב דברי ר"א וכן הלכה ילדה זכר ונקיבה טמאה י"ד ומונה כו'.
